שבוע שלם לא שמעתי מוזיקה, לא שיר ולא מנגינה. אף צליל לא נשמע מנחם, אף מילה לא החזיקה את קצה הכאב ואין קול שביטא את גודל האסון שאיים להטביע אותנו. נסיעות ארוכות העברתי בדממה, דרוכה לאזעקה או לאויבים בצידי הדרך, משחזרת מחשבות, נשטפת בתחושות. שבוע שלם לא שמעתי מוזיקה, כמו אבלים, כדי לא לעמעם את […]

רעש המנוע נפסק לפתע והותיר אותנו בדממה של החניון החשוך. בחוץ יכולנו לראות נחילים של ירושלמים מודאגים צובאים על דלתות הסופר ויוצאים ממנו סוחבים ערמות אדירות של מצרכים. עוד ועוד פושים ועדכונים זרמו בטלפונים של שנינו, ממשיכים את הזרם האינסופי שזה עתה נקטע עם כיבוי הרדיו, שהמשיך את עבודתה של הטלוויזיה מהלילה הקודם. עדיין היינו […]

מאז שמחת תורה, ארון הבגדים שלנו נותר ללא דלתות הזזה. הבגדים המקופלים מונחים על מדפיו החשופים ומעלים אבק כמו סיפור שקפא בזמן. תכננו לתקן אותו מיד אחרי החג, אבל אז קרה מה שקרה. מאז שמחת תורה, הבטחתי לאיה שנחגוג לה יומולדת בבאולינג. בשנה שעברה לא הספקנו לחגוג באופן רציני, והשנה, הצהרתי, השנה זה יקרה. לאורך […]

"עדי שלי, מכל המכתבים שכתבנו האחד לשנייה לא חשבתי שמכתב כזה אכתוב. מדהימה, רגישה, מצחיקה, יצירתית, נסיכה שטותניקית שמפזרת אבק פיות על כל הסובבים אותה. כמה אהבה וחן היו לך לעולם. היה אכפת לך מכל אחד ואחת. בהתרגשות של ילדים היית מתרגשת מצורת העננים, מצבעי הפרחים, מאור השקיעה ונצנוץ הכוכבים. מאז שאני מכיר את עצמי […]

לאט־לאט זה מחלחל אליי יותר. כל מה שהדפתי שלא יחדור כדי שלא אתנפץ לרסיסים. כל המספרים, והפנים והשמות, הסיפורים, הזוועות, הצרחות, היבבות, התפילות והדמעות. ההבנה של מה שעשו לנו מסרבת להיתפס במוחי וליבי, אבל לאט־לאט היא מחלחלת יותר. ברגעים שאני מפנימה את מה שאי אפשר, אני מרגישה כמה קשה לי לאחוז את התקווה, את השפיות, […]

לפני חודש בערך, בתחילת חג הסוכות, לפני שהחיים שלנו התהפכו עלינו, בימים הפשוטים והטובים ההם, שבהם התווכחנו בלהט על רפורמות ועל מחיצות, חיה בתי האהובה שברה את היד. זה קרה במשחק כדורגל, מתחת לבניין שלנו. חיה הייתה השוערת, ושכן מתוק בעט לשער, והיא עצרה את הכדור, אבל היד שלה המתוקה והקטנה קיבלה מכה רצינית מהכדור. […]