על כביש אחד, בירידות מירושלים, קרני שמש זהובות של בוקר מעט מסנוורות אותי, הירוק של עצי האורן והברוש העומדים מלווה אותי לכיוון חולון, העיר שקיבלה את התואר עיר המוזיאונים של ישראל, ובה שוכן גם מוזיאון העיצוב המזוהה עם המבנה אדום הפלדה שמשנה את גווניו בחשיפה לאור ומים. אני לוחצת על הבלם כשאור כתום מהבהב מרחוק […]

שני גורמים מרכזיים הופכים סרט אסונות למאיים ואפקטיבי – התמודדות הגיבורים עם סכנה גדולה שמולה פשוט לא ניתן להתגונן, וקיומה של הסתברות כלשהי שהאסון המדובר, מופרך ככל שיהיה, עשוי להתרגש גם על הצופים היושבים באולם. בישראל מעולם לא הייתה וגם לא תתרחש סופת טורנדו או משהו שמזכיר כזו, וזוהי נקודת מוצא פחות אידיאלית עבור "טוויסטרס" […]

את "ההיסטוריה של הילדות והילדים" תכננתי להעניק לאחד מהאחיינים שלי. ניסיתי לחשוב למי מהם הכי יתאימו סיפורים על ילדים אחרים בתרבויות אחרות ובזמנים אחרים, שהרי באופן אובייקטיבי לגמרי כולם ילדים חכמים, סקרנים, למדנים ומהממים. בסוף החלטתי שהילד עם יום ההולדת הקרוב ביותר יזכה. עד אז, פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא בעצמי. מה אומר, אם ההורים […]

אחרי שההורים של נחמה ביטלו את השידוך, חיים הסתובב בעולם אבוד ועצוב. הוא הרגיש שזה לא פייר. מה בסך הכול הוא עשה? נכון שבחורי ישיבה בדרך כלל לא עובדים, ונכון שבחורת סמינר מן השורה יכולה להירתע מדבר כזה, אבל הוא היה בחור משכמו ומעלה, לא איזה בטלן שמחפש להעביר את הזמן. מה שהכי תסכל את […]

״כאילו א־לוהי הקולנוע החליט לעשות חסד עם הקיבוץ ודאג שמישהו יצלם אותו לפני שהכול נחרב״, אומר אדם גבאי ועדיין מתקשה לעכל ש׳כיסופים׳, הסרט החדש שהוא משתתף בו, הפך מרומן נעורים נוסטלגי ליצירת קולנוע מצמררת בעלת משמעות סימלית לתקופה הזאת. המדשאות רחבות הידיים, חדר האוכל, מגורי הצעירים, כל הלוקיישנים שלמשך קיץ אחד ארוך היו לסט צילום […]

01 דמות שמעניקה לך השראה: לאחרונה זו מרצה ומטפלת ששמה קאנון דולורס, היא רואה את היקום כמקום ללא גבולות ושניתן להירפא בו ברגע. אולי זה נשמע תמים אבל היא מאוד משכנעת אותי. מרשים אותי לשמוע את ההרצאות שלה כי זה אכן משכנע אותי שיש חופש אמיתי ביקום שלא נתפס בתודעה שלנו. אני חושבת שזו הכוונה […]