אם ריצ'ארד באך היה כותב את השחף גרסת המזרח התיכון הוא בטח היה כותב על יפו ש"אין מקום שהוא רחוק מידי". אבל תכלס, זה מה שקורה כשעוברים לגור בתל אביב. משהו באומדן המרחקים משתנה, או שאנחנו פשוט מתבגרים והופכים עצלנים יותר. כשהייתי בת עשרים ועוד גרתי בחולון, לקחתי שני אוטובוסים כמעט מידי יום כדי להגיע לכל מיני מקומות בתל אביב שאפשר להשתכר בהם בשלווה. לא הפריע לי המרחק וגם לא ההמתנה לאוטובוס. כי בדיוק כמו המשיח, קו 1 לא בא. קו 1 כבר אז גם לא טילפן. ליפו לא הייתי מגיעה יותר מידי, בטח שלא אחרי שהחלו לחפור את הרכבת הקלה ולסגור חצי עולם. אבל רצה הגורל ואני מוצאת את עצמי לא פעם במהלך השבוע צועדת דרומה, במה שאבא שלי היה מכנה "קו 11", כי ללכת זה טוב, זה שורף לי את הקלוריות מהשתייה, וגם מנטרל כל סיכוי שאריב עם נהגי אוטובוס. לא יודעת למה אני תמיד מזמינה את הטיפוסים הללו. יפו היא מקום של אוזו וערק, ואחוז הטברנות בעיר חוץ משבתאי היפה עולה בצורה אקספוננציאלית לאחרונה. אולי זו אנדרומדה אולי זה הוייב שמזכיר את היוון, המלח של הים והקולות של פיראוס אבל בתקופה האחרונה יפו הפכה גם למעוז ברי היין השווים ביותר, כאלה שאפשר אפילו למצוא בהם יינות במחירים סבירים לחלוטין, בווייב יותר קליל ונגיש ממה שיש במרכז העיר. בואו נאמר, שיפו עדיין מצליחה לשמור על האותנטיות שלה, והיא כמו שאוהבים לומר "ישראל היפה של שנות השמונים" מול "ישראל הדושית של שנת 2021".

אהבתם טעם מסויים של גלידת בן אנד ג'ריס ואז גיליתם שהוא כבר לא מיוצר? אתם יכולים להתנחם בביקור בבית הקברות שיאפשר לכם להיפרד ואולי אם תבקשו יפה תזכו לחידוש של הטעם המת

המסבחה הייתה בסדר מינוס, בפסטה דג היו חסרים עושר ומורכבות, ואת הסיגר דג, העדפנו לו היו שוכחים. אז איך זה שיצאנו מפה כל כך מבסוטים?

תחתית בצק עלים חמאתי, שכבת ריקוטה מתקתקה מתובלת קינמון והרבה תפוחים מזוגגים בג'ינג'ר. אמנם מדובר במאפה מרשים, אבל הוא ממש פשוט להכנה ולא דורש הרבה עבודה

תכניות למחר? כנסו לרכב וסעו עד אשדוד בעקבות ריח הקרואסונים המדופדפים והבריושים הכרוכים, רק אל תתמהמהו יותר מידי, כי יש לכם שעתיים בדיוק ולא בטוח שיישאר לכם משהו