מפת ארץ ישראל נפרסה אתמול מחדש בשעתיים הכי כואבות שיש, שגם חשפו את אותו הסדק שאנחנו מחפשים מאז 7 באוקטובר. אולי דרכו יחדור האור

על ממשלת ישראל להתעלם מהמפלגה הדמוקרטית בדמותה הנוכחית. למן היותנו עם, שם בערבות מואב לפני כ-3,000 שנה לא הייתה סכנה ברורה ומוחשית של השמדה שלנו - כמו סכנת משטר האייתוללות חמוש בפצצה גרעינית

הסיפור שממשלת ישראל רוצה לספר לנו כעת הוא לא על מחדל של שנים, לא הפקרה פושעת, לא חטופים נמקים בשבי, לא דם שנשפך ונשפך ונשפך. כל אלה — אם אכן יאומתו השמועות על קיומם — הם תוצאותיה הכואבות אך הכרחיות של התקומה

אחרי עשרות שנים, הראייה שבה לחדותה. זה לא היה ניתוח אלקטיבי אלא נעשה בתנאי חירום ללא הרדמה ובלי משככי כאבים - אבל הוא נותן לנו סיכוי אמיתי להתקדם נכון, ורק בזכותו ראש השנה האחרון היה למרות הכל טוב יותר מקודמו

"הטקס הלאומי" ששודר אמש ביקש לזכור ולהזכיר – אבל גם להאשים. לא בטוח שטקס זיכרון הוא הבמה המתאימה לוועדות חקירה והפניית אצבעות מאשימות, ולא נכון שזיכרון 7 באוקטובר יהפוך למזוהה עם סקטור אחד באוכלוסייה