שר התרבות והספורט מיקי זוהר הוא בין היחידים בממשלה שבאמת מתאים לתפקיד שלו. עם ניסיון וזיקה לשני התחומים, יכולת עבודה מוכחת והרבה רצון להוכיח את עצמו. חבל שלמרות כל המחמאות, הוא נתן לצלו של נאשם בפלילים להרקיב גם את המשרד שלו. דעה

אין על החופש הגדול: מסיבות, ים, משמרות במקדונלדס. כל אלה טובים ויפים, אבל כמו שאני מכיר את הנוער הישראלי, רבים ילכו על התחביב המהנה ביותר שחופשת הקיץ יכולה לספק לנוער: בינג' קדחתני של כל מה שזמין בטלוויזיה. ואנחנו יודעים: "השמינייה" בקאמבק מפואר בקרב אלו שנולדו גם אחרי שהסתיימה; "חינוך מיני" ו"אופוריה" ממש עוזרות להעמיד פנים שלתיכוניסט הממוצע יש חיי מין של רווק תל אביבי. אבל ייתכן שיש כמה סדרות שתשמחו להכיר ועדיין לא קיבלתם את ההזדמנות לצלול לתוכן בגלל יותר מדי שיעורים בתנ"ך. הנה ההזדמנות שלכם. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר רוצים סדרה טובה? זה מה שהכי שווה לראות החודש בטלוויזיה

ברוקס, בן 96, עמד מאחורי סרטים כמו "אוכפים לוהטים", "המפיקים" ו"רובין הוד: גברים בגטקעס", ואילו באסט מוכרת מסרטים כמו "מלקולם איקס", "הפנתר השחור" ו"מה זה בכלל קשור לאהבה" שבו גילמה את טינה טרנר. לצידם תזכם לכבוד גם קרול ליטלטון, עורכת הסרט "אי.טי"

מאיר עוזיאל. "הבית ליד האגם באיטליה" (רומן), תל-אביב 2023, 336 עמודים. האנגלית מכנים את הסוּגה הזאת שבה נכתב ספרו החדש של מאיר עוזיאל בשם Novel, ואנחנו נוהגים לכנות אותה בשם "רומן", כמקובל בגרמנית. בספרות הנאו-קלסית ששלטה באירופה ברמה עד למהפכה הצרפתית כמעט כל רומן היה בעצם רומן-אהבים, ובו עלילה רומנטית נפתלת, המסתיימת ב"סוף טוב" או בסוף טרגי ר"ל. מאז ועד היום, הציוּן הז'נרי "רומן" מקיף סוגי סיפורת רבים, רחבי יריעה מן המקובל בז'אנר של הנובלה, ויש בו גיבורים ועלילות חיצוניות או עלילות נפש מכל הסוגים. לא כולם מתאפיינים ברומנטיקה ולא כולם מכילים בתוכם סיפור אהבה. אף-על-פי-כן, הקורא עלול להתאכזב אם לא ימצא ברומן גיבורים המסתבכים בעלילת-אהבים כלשהו. על-כן, כשהגעתי במהלך הקריאה למחצית הספר של מאיר עוזיאל "הבית ליד האגם באיטליה" (קריאת הספר משכה אותי הרבה יותר מן החובה לִפנות לביצועה של משימה אקדמית דחופה שדחקה בי), שאלתי את עצמי: "ומי הם הגיבור/ים" של הרומן שאותו אני קוראת מתוך עניין ומתח? מבלי לחטוא ביותר מִדיי "ספּוֹילרים" ("קלקלנים" בלשון האקדמיה), אומַר כבר בפתח דבריי שאין בספר שלפנינו פְּרוֹטָגוניסט (גיבור ראשי) בשר-ודם. יש כאן עשרות אנשים הנזכרים בשמותיהם (חלקם נושאים שמות אמיתיים, כמו המחבר ורעייתו, וחלקם מומצאים), אך לכאורה בכל הספר שלפנינו לא תמצאו גיבור ראשי אחד שיכול להצדיק את הצבתו על מדף הרומנים.

סדרת דרמת האקשן "אמיה", שנוצרה בהשראת פיגועי הטרור בשנות ה-90 נגד מטרות ישראליות ויהודיות בארגנטינה, החלה בצילומיה באורוגוואי, ותשודר ברשת 13 בתחילת 2024. ישחקו בה מיכאל אלוני ומלנה סנצ'ס ולוואלה! תרבות נודע שתככב בה גם דורון טלמון, סולנית ג'יין בורדו

להקת המלווינס, מהחשובות בהיסטוריה של הרוק האלטרנטיבי, תופיע במועדון הבארבי בתל אביב ב-5 ביולי. לכבוד המאורע ביקשנו מסולן להקה באז אוזבורן לבחור את האלבומים שהכי השפיעו עליו. האזינו לבחירות

שבועות ספורים אחרי האסון שבו נהרגו ארבעה אנשים, בהם גמלאי של המוסד ושני קציני ביון איטלקים, אתר וראייטי מדווח על תחילת העבודה על הסדרה "מג'ורה" - הנקראת על שם האגם שבו התרחשה התאונה - ותשודר בעתיד ביס

המוזיקאי "דה וויקנד" (אייבל טספאיי) נמצא בימים אלו בסיבוב הופעות עולמי מצליח. במסגרת הסיבוב, הוא הופיע פעמיים בסוף השבוע האחרון - ב-23 וב-24 ביוני - באמסטרדם מול קהל של רבבות אנשים באצטדיון על שם יוהאן קרויף בבירה ההולנדית. את הופעתו פתח דה וויקנד כשעל פניו מסכת זהב, שאותה הוריד רק באמצע ההופעה לקול צרחות הקהל, וכשלסביבו רקדניות. דה וויקנד הלהיב את הקהל לאורך כל המופע, והוא לא הפסיק לצעוד לאורך ה"קט ווק" כך שכל אחד מבין יושבי האצטדיון זכה לראות את הכוכב הענק ממש מקרוב. הבמה עצמה נראתה מרהיב והיא כללה דגמים קטנים של בניינים מוכרים, כמו בניין האמפייר סטייט בילדינג מניו יורק או מגדל הטלוויזיה מברלין. את המופע פתח דה וויקנד עם Take My Breath לקול תשואות הקהל ובהמשך לא פספס אף להיט ענק שלו. הוא שר את Can't Feel My Face, ולאחר מכן גם את Save Your Tears וכמובן את Blinding Lights. הקהל - כצפוי - לא הפסיק לרקוד לרגע.