יש הרבה מאפיינים של בדיחות טובות, אבל יש משהו משותף אחד לכל הבדיחות הגדולות באמת: הן מצחיקות גם בפעם השנייה שמספרים אותן. הבדיחות הדגולות באמת הן אלה שגם שנים אחרי, עצם המחשבה על הפעם הראשונה שבה שמעת את הבדיחה תגרום לך לצחקק. והנה, התמזל מזלנו להיחשף לבדיחה כזאת השבוע. למי שפספס, זה הלך ככה: רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, ששווה לפי הערכות זרות בין 12 ל-13 מיליון דולר, החליטה "לתרום" למחלקת השיקום בבית החולים הדסה הר הצופים את עוגת יום ההולדת שקיבלה שבוע לפני. זו בדיחה מצחיקה כשלעצמה, אבל הויז'ואל שליווה אותה הפך אותה לנצחית, כשהצוות הרפואי של המחלקה נעמד בשורה והציג לראווה את העוגה הקטנה, עליה עדיין היה כתוב "עד 120". לא אשקר, צחקתי שוב כשהקלדתי את המילים האלה. למעשה, כל פעם שאני חושב על האירוע המופרך הזה, אני מדמיין פן נוסף שבו שגורם לי להיקרע מצחוק. למשל: הרגע שבו שרה סיפרה ליועצים שלה שהיא רוצה לתרום את העוגה הקטנה לבית חולים, ואף אחד מהיועצים שלה לא התנדב להגיד לה שזה רעיון ממש ממש מטומטם. קשה שלא לצחוק גם על המחשבה שהיה איש סושיאל שנאלץ לפרסם את התמונה הכל כך מביכה הזאת ברשתות החברתיות של "הגברת הראשונה", בידיעה מלאה שהתגובות יהרגו את השרה של המדינה. מתישהו התקבלה ההחלטה למחוק מהרשת כל זכר למחווה הריקה ולפחמימות הריקות. מניח שהרבה צרחות נשמעו בבית ראש הממשלה באותו לילה. זה גם מצחיק כמובן, לחשוב שמישהי במעמדה של שרה נתניהו לא מבינה עדיין שהרשת זוכרת הכל ושום דבר לא נמחק לעולם - ומה שנמחק, לכאורה, מגיע בסוף לחקירות בלהב 443. פרטים אצל צחי ברוורמן.