"מינקס", על פמיניסטית שנאלצת לחבור למו"ל של מגזינים פורנוגרפיים, ממתגת את עצמה בכל דרך אפשרית כסדרה נשית עדכנית עם אמירה חתרנית. אבל המסר שלה הוא ריאקציוני, מיזוגיני ומשמר הגמוניה ישנה

שנים לפני שמיליוני וייטנאמים ואמריקאים רוססו בכימיקל הקטלני, חברת מונסנטו שייצרה אותו ידעה כי הוא רעיל. ההיסטוריון הסביבתי בארט אלמור, חתן פרס דן דוד הטרי, מביא בספרו עדויות לכך שהמורשת התאגידית הזאת משפיעה עד היום על המזון שאנחנו אוכלים. בראיון הוא מבהיר כי שורש הבעיה, מעבר לתאוות בצע, הוא שהאדם הכריז מלחמה על הטבע

בשיאו, היה הקולנוע האמריקאי למייצג המובהק של הרגע, ההיסטוריה, החברה והתרבות שבהם הוא נוצר. האם זה עדיין כך, ואיך זה קשור לקלינט איסטווד, לג'יין קמפיון ולסטירה המהדהדת של ויל סמית?

תמר לב-און עוסקת בתערוכתה במקומות שבהם מוזיקאים מתו על הבמה. הרומנטיקה ההירואית-טרגית המתבקשת נעדרת, במכוון. זה הימור מעניין, אך לא משתלם

אחרי שנפרד מאביו שהלך לעולמו ומהוריו הרוחניים – דליה רביקוביץ', יהושע קנז, רונית מטלון ומבקרו הגדול נתן זך – התפנה המשורר והמתרגם דורי מנור לכתוב ספר פרוזה ראשון, ממואר על הנער ההומו שהיה בימים של חרדת האיידס וסצינת הקרוזינג בגן העצמאות

לאחר שעיצומים במשרד החוץ הקשו על ביצוע התיאומים הדרושים, שב"כ וחברת אבטחה פרטית מאיטליה יאבטחו את מיכאל בן דוד והמשלחת שתתלווה אליו לאיטליה

12 שנה אחרי מות "הצייר הפרטיזן", מנסה נכדתו להציל את עיזבונו הגדול שהופקר לטענתה. היא זוכה לתמיכת אוצרים כדורון לוריא וגליה בר־אור, אך מנגד מאשים אותה מנהל העיזבון בתאוות בצע. סיפור שהחל בצוואה עמומה ונגמר בהזנחה אמנותית