עם נפילתו של יוסי הרשקוביץ ז"ל, שנהרג מפיצוץ מטען חבלה בפיר ממולכד בעזה, לפני חודש, התגלו הסיפורים הרבים עליו, אבל יותר מכולם בולטים הסיפורים של תלמידיו. הם מספרים על ההשקעה הרבה, על היעדר הדיסטנס, על העיניים הטובות שידעו לראות ללב ובעיקר על אדם שהיה עבורם ממש אבא. במלאת שלושים לנפילתו ביקשנו מתלמידיו לכתוב לו מכתב […]

תגידו מה שתגידו, זו שעתה היפה ביותר של הציונות הדתית בישראל, החברעלעך האלה, עם הכיפות הסרוגות, שכבר שנים זוכים לקיתונות של בוז ושל לעג, בתקשורת וברשתות החברתיות, נחשפים במלחמה הזו במלוא יופיים והדרם. עזה מלאה בלוחמים סרוגים, אמיצים ונחושים. רשימות ההרוגים במלחמה מלאות בסיפורים מעוררי השראה של חללים מהמגזר. החמ"לים מלאים במזרוחניקים עם לב רחב. […]

בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ולאחר שפרסם את הנובלה המרשימה שלו "הזר", סבל אלבר קאמי מהתקפי שחפת תכופים, והרגיש כמו "גרגורי סמסא לאחר השינוי האנטומי שאין ממנו חזרה. שכוב על גבי, או לכל היותר על צדי, מצוי סגור בחדרי". כך כותב רן יגיל בשמו של הסופר ובגוף ראשון, בספרו "קאמי". ההשוואה שעושה יגיל […]

"ישראל לא הייתה לבדה במאבק על קיומה. הצדק היה איתה כל הזמן. למעשה היה נדמה שלעולם לא ניפטר ממנו", כתב אפרים קישון ב"סליחה שניצחנו", ותִמצת את התחושה העשויה להתלוות לעיסוק בזירה הדיפלומטית: תחושת הצדק הנדרש להגשים עצמו באמצעים זרים, ציניים וכוחניים. ואומנם "סליחה שניצחנו" הוא סאטירה מילולית וגרפית המכוונת כולה נגד הדיפלומטיה המאופקת בכלל, ונגד […]